גזר דין בתיק ת"פ 29041-01-11

רקע

1.         ביום 10.12.2012 הורשע הנאשם על-יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן כדלקמן: תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 בצירוף עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן תקיפת קטין על-ידי אחראי לפי סעיף 379 עם בצירוף סעיף 382(ב)(2) לחוק.

            בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית היה הנאשם נשוי לס' (להלן: המתלוננת). לשניים שלושה ילדים שהיו אותה עת בגילאים 6-13, ובהם הבת הבכורה ח', ילידת 1996, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום היתה כבת 13 (להלן גם: הבת). ביום 25.9.2009 סמוך לשעה 16:00 התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, במהלכו ניפץ הנאשם קערת חרס על הרצפה וזרק את הכן של הקערה העשוי ממתכת (להלן: הכן) על המתלוננת. המתלוננת ביקשה להתקשר למשטרה, אך הנאשם תפס את ידה, לקח ממנה את מכשיר הטלפון הסלולארי וזרק אותו. בהמשך, שבר הנאשם טלפון נוסף כדי למנוע מהמתלוננת ומהבת להתקשר למשטרה. בנוסף, השכיב הנאשם את המתלוננת על הספה ונתן לה סטירות. הבת ביקשה לסייע למתלוננת, אך הנאשם ניסה להכות אותה ועל-כן הבת נמלטה לדירת השכנה. הנאשם רדף אחרי הבת במדרגות, כשהוא זורק לכיוונה את הכן פעמיים, ולאחר מכן נכנס אחריה לדירת השכנה. המתלוננת ניסתה לסייע לבת, אך הנאשם דחף אותה, כופף את ראשה וזרק לעברה את הכן. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלוננת חבלות ברגלה הימנית, שריטה על כף ידה הימנית וכן נפיחות מתחת לעין שמאל. במעשיו אלה, תקף הנאשם את בת-זוגו וגרם לה בכך לחבלה של ממש, וכן תקף את בתו שהינה קטינה ועליה הוא אחראי. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בעבירות שיוחסו לו.

2.         בהסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור, בין היתר, לחמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, ואילו הסנגור יהיה חופשי בטיעוניו. בהתאם להסכמת הצדדים, נשלח הנאשם להכנת תסקיר מבחן וכן להכנת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות.

תסקיר שירות המבחן וחוות-דעת הממונה

3.         מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם כבן 40, גרוש כיום מהמתלוננת ואב לארבעה ילדים. שלושה ילדים שהינם היום כבני 10-16 הם מנישואיו של הנאשם למתלוננת. ילד נוסף בן 4 חודשים הינו מבת-זוגו החדשה של הנאשם, אשר כיום נמצאת שוב בהריון. הנאשם שירת שירות צבאי מלא, לאחר מכן התגייס למשטרה ועבד בתפקידי אבטחה ובהמשך שירת כסוהר. מאז שנת 2006 ועד היום עובד הנאשם בעבודה קבועה כמפעיל ציוד מכני והנדסי. משיחה שערך שירות המבחן עם מעסיקו של הנאשם עולה כי ממוניו שבעי רצון מתפקודו.

באשר ליחסיו של הנאשם עם המתלוננת - שירות המבחן מציין כי הנאשם והמתלוננת התגרשו לפני כשנה, לאחר תהליך ארוך וקשה וכי קודם לכן חיו בנפרד. הודגש כי ח', בתם הבכורה של בני הזוג, הייתה חשופה לאורך-זמן למערכת היחסים בין הוריה ובכלל זה להתנהגות תוקפנית של הנאשם כלפי המתלוננת, אשר הגיעה לשיאה באירוע נשוא כתב-האישום. גם היום ניכר מתח ביחסיהם של הנאשם והמתלוננת על רקע הסדרי הראיה של הילדים ותשלום מזונות. באשר לעבירות בהן הורשע הנאשם - מהתסקיר עולה כי הנאשם לא לוקח אחריות מלאה על המיוחס לו, שולל ביטויי אלימות פיזית כלפי המתלוננת ובתו, אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת ומייחס את הקשיים שאפיינו את המערכת הזוגית למתלוננת בלבד. באשר להמלצת שירות המבחן - מחד גיסא, צוין כי בני-הזוג גרושים היום, הנאשם בעל משפחה חדשה והטלת עונש מאסר בעבודות שירות תביא לאובדן מקום העבודה ולפגיעה בפרנסתו. מאידך גיסא, צוין כי הנאשם אינו בשל להיעזר בהתערבות טיפולית, הן בשל נטייתו לטשטש ולמזער את התנהגותו האלימה, והן לאור ההתרשמות ממורכבות יחסי-הגומלין בין הנאשם והמתלוננת כיום. כאמור, הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה על המיוחס לו ועולה קושי לגלות אמפתיה כלפי המתלוננת שביחסים מולה טרם הושגה רגיעה. בהתחשב בכל אלה, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

בהתאם לחוות-דעת הממונה מיום 19.6.2013, נמצא הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

4.         המאשימה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם על רקע מכלול נסיבות העניין. עוד הוגשה לעיוני הצהרת נפגעת העבירה - המתלוננת. בשים לב לכל אלה, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר ברף הגבוה של הסדר הטיעון - חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. עוד ביקשה המאשימה להשית על הנאשם פיצוי לבת, בשים לב לאמור בתסקיר שירות המבחן. יצוין כי המאשימה אינה עותרת לפיצוי לטובת המתלוננת מן הטעם שאינה רוצה להתערב בהסדרים הכספיים בין הצדדים.

5.         מנגד, בא-כוח הנאשם עמד בטיעוניו על מכלול הנסיבות לקולא ועתר להימנע מהטלת עונש מאסר בעבודות שירות. בקשת הסנגור היא להסתפק בהטלת עונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ). בנוסף, התבקש בית-המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ולהטיל פיצוי בשיעור נמוך.

דיון והכרעה

6.         בכל הנוגע לערכים המוגנים שנפגעו - דומה כי אין צורך להכביר במילים אודות הפגיעה הכרוכה בעבירות אלימות המבוצעות בתוך המשפחה. התא המשפחתי נועד לספק לפרט מסגרת יציבה ומגוננת, מקור להגנה ולתחושת ביטחון. אלימות בתוך המשפחה מובילה לפגיעה עמוקה בערכים יסודיים אלה. בתי-המשפט עמדו בפסיקותיהם על הצורך להעביר מסר עונשי ברור ומרתיע בגין העבירות הנדונות. ביטוי לכך ניתן למצוא בעובדה שהמחוקק ראה להכפיל את העונש המרבי שבית-המשפט מוסמך להטיל בגין עבירות תקיפה למיניהן כלפי בת זוג וקטינים בתוך המשפחה.

בחינת נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן מלמדת כי הנאשם נקט באלימות הן כלפי המתלוננת והן כלפי בתו הקטינה כאשר ניסתה לסייע לאמה ולהגן עליה. הנאשם גרם נזק לרכוש, הטיל אימתו על המתלוננת ומנע ממנה להתקשר למשטרה כאשר רצתה לעשות כן. האירוע הסלים כאשר הנאשם זרק חפץ ממתכת על המתלוננת, ובהמשך האירוע השכיב את המתלוננת על הספה ונתן לה סטירות. כאשר הבת ביקשה לסייע לאמה, הפנה הנאשם את זעמו גם כלפי הבת, ניסה להכותה, וכאשר ביקשה להימלט לדירת השכנה רדף אחריה והשליך לעברה חפץ ממתכת ואף נכנס לדירת השכנה. כאשר המתלוננת ניסתה לסייע לבתה, הוסיף הנאשם לתקוף אותה בכך שדחף אותה, כופף את ראשה ושוב זרק לעברה חפץ ממתכת. בהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם מדובר, אפוא, באירוע מתמשך שאין להקל ראש בחומרתו, כאשר הן האם והן הבת הקטינה נתונות למעשי אלימות מצד הנאשם, ומנסות לבוא אחת לעזרת השנייה על-מנת להימלט מידיו. יוער כי אף אם אניח שהאירוע קרה על-רקע יחסים טעונים בין הנאשם למתלוננת אשר הובילו בסופו של דבר לגירושיהם, אין בכך כדי להקים הצדקה כלשהיא לנקיטה באלימות כנגד בת-הזוג בתוך התא המשפחתי. כך בכלל, וכך בוודאי כאשר האלימות מופעלת בנוכחות בתו הקטינה של הנאשם ומופנית גם כנגדה. במישור הנזק - כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לאם המתלוננת חבלות ממשיות. ניתן לשער כי הכאת האם בנוכחות הבת שהיתה אז כבת 13 וניסתה לבוא לעזרת אמה, ולאחר מכן הניסיון של הנאשם להכות את הבת עצמה תוך מרדף אחריה עד לבית השכנה אליו נמלטה, הותירו משקעים אצל הבת.

בחינת הפסיקה מלמדת כי מדיניות הענישה הנוהגת באשר למי שהורשע בעבירת אלימות כלפי בת-זוג בשילוב עם אלימות כלפי ילד קטין, הינה עונש מאסר בפועל. במקרים מתאימים יכול ריצוי עונש המאסר להיעשות בדרך של עבודות שירות, ואילו במקרים חמורים יותר מדובר במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (ראו והשוו: ת"פ (כפר-סבא) 39753-01-12 מדינת ישראל נ' ג.כ. (4.4.2013); ת"פ (רמלה) 18793-10-10 מדינת ישראל נ' פלוני (13.6.2013); ת"פ (רמלה) 2700-08 מדינת ישראל נ' ויצנודל (14.5.2009)).

7.         בכל הנוגע למתחם הענישה ההולמת - בשים לב לעקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה; בהתחשב בעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, החומרה הגלומה בנסיבות ביצוע העבירות שעניינן תקיפה הגורמת חבלה של ממש למתלוננת וכן תקיפת הבת הקטינה שהיתה כבת 13; הנזק שנגרם כמפורט לעיל; והענישה הנוהגת; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן מבוסס על רכיב של מאסר בפועל. בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים ולפי הסכמתם, הרף העליון של מתחם העונש ההולם עומד על חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. כאמור, הסנגור טען לעונש של שירות לתועלת הציבור. לשיטתי, נוכח מכלול הנימוקים עליהם עמדתי בדבריי לעיל, עונש כאמור חורג ממתחם הענישה ההולמת.

8.         אשר לקביעת העונש המתאים - לקולא, שקלתי את הודאת הנאשם בעובדות כתב-האישום המתוקן. הודאתו של הנאשם חסכה את הצורך במתן עדות על-ידי המתלוננת והבת הקטינה, ולכך אני רואה לתת משקל ממשי. בנוסף, שקלתי את העובדה כי כיום הנאשם והמתלוננת גרושים והנאשם הקים מערכת זוגית חדשה, הוא אב לילד בן 4 חודשים וכן הוא ובת-זוגתו הנוכחית מצפים לילד נוסף. הנאשם מתמיד במקום עבודתו הנוכחי וזקוק לה לצורך תשלום מזונות לילדיו מנישואיו הראשונים, וכן לצורך כלכלת המשפחה החדשה שהקים. ברי כי הטלת עונש מאסר בפועל, אפילו אם מדובר בריצוי בדרך של עבודות שירות, תקשה על הנאשם ומשפחתו. לגבי שיקול חלוף הזמן - אומר כי לא נעלם מעיניי כי מאז האירוע נשוא כתב-האישום ועד היום, חלפו קרוב לארבע שנים. יחד עם זאת, בדיקת השתלשלות העניינים בתיק שהטיפול בו החל לפני מותב אחר, מעלה כי חלק מהעיכובים בהליך נעוצים בנאשם עצמו (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיום 19.2.2012). לפיכך, אף שנתתי לחלוף הזמן משקל במסגרת האיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, אין מדובר במשקל מכריע.

            אל-מול השיקולים לקולא, עומדת מהות העבירות וחומרת נסיבות ביצוען כמפורט לעיל. לאלה יש להוסיף שניים: ראשית, אין מדובר בהסתבכות ראשונה של הנאשם בפלילים. לנאשם שתי הרשעות קודמות, כאשר אחת מהן היתה בגין עבירת אלימות הגורמת לחבלה של ממש (אף כי לא כנגד בן-משפחה). שנית, מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, באופן העלול להעיד כי לא הפנים את מלוא חומרת מעשיו. על רקע זה, שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. בהתחשב בכל אלה, לא ראיתי לסטות מהמתחם ולהסתפק בעונש של"צ כמבוקש על-ידי הסנגור. בנסיבות המקרה, אני רואה להשית על הנאשם ענישה מוחשית של מאסר בעבודות שירות, ולצידו הטלת פיצוי כספי לטובת הבת, כמבוקש על-ידי המאשימה. יחד עם זאת, ראיתי להתחשב בנסיבות לקולא במסגרת קביעת אורך המאסר לריצוי בעבודות שירות. זאת ועוד; בקביעת שיעור הפיצוי התחשבתי במצבו הכלכלי של הנאשם, בכך שעבודתו עלולה להיפגע עקב ריצוי מאסר בעבודות שירות, ובכך שעליו להוסיף לשלם מזונות לילדיו לצד תמיכתו במשפחתו החדשה.

סוף דבר